אודות סרבנות גט

אחיותינו העגונות בחו"ל
בסיומה של הרצאה שנשאתי לפני למעלה מעשור באחת ממדינות אירופה, ניגשה אלי אישה ובקול חנוק מדמעות סיפרה לי שבעלה נטש אותה לאנחות לאחר שלושים שנות נישואים לטובת אישה אחרת, מבלי לטרוח לתת לה גט.
כמה חודשים מאוחר יותר פנה אליי הרב פנחס גולדשמידט, נשיא ועידת רבני אירופה, ותיאר בפניי את התופעה הקשה של גברים המותירים נשים יהודיות בעגינותן, כאשר לבית הדין המקומי אין מנופי לחץ ממשיים על הבעל לשכנעו לתת גט לאישה.
בצר להן פנו כמה נשים יהודיות לבתי הדין הרבניים בישראל, אך מאחר שהן אינן אזרחיות המדינה, בקשותיהן כלל לא נידונו.
הפתרון שהציע הרב גולדשמידט היה נועז ותקדימי: להעניק סמכות לבית הדין הרבני בישראל לגבי בני זוג יהודים שאינם אזרחי ישראל ולא נישאו בישראל. מעורבותו של בית הדין הרבני הישראלי הוא מנוף לחץ של ממש על אותם גברים מעגנים.
ארבע שנים עבדתי על תהליך חקיקה מורכב, שיאפשר לעגונות שאינן אזרחיות ישראל לפנות לבית הדין בישראל ולקבל סיוע. מצוקתן של הנשים קרעה את לבי והעדויות היו מטלטלות. כמחוקקת במדינת העם היהודי הרגשתי צורך עז לגלות אחריות ולסייע.
רגע לפני השלמת החקיקה קיבלתי הוראה לבטל את החוק, לצאת מהמליאה ולא להצביע. סירבתי. כפשרה, החוק עבר כהוראת שעה. שילמתי מחיר פוליטי על הובלת החוק, אבל אני מאוד שלמה אתו.
בערב יום כיפור הראשון שלי מחוץ לכנסת, כמה חודשים לאחר כניסת החוק לתוקף, קיבלתי הודעה שקרוב לשלושים עגונות שוחררו בזכות חוק זה, ומאז המספרים גדלים והולכים. כמו שהצלחנו להביא מזור לעגונות חו"ל, יש צורך לסייע גם לעגונות בארץ, ולפעול שאף אישה לא תישאר שבויה בנישואיה.

ד"ר עליזה לביא - חברת הכנסת לשעבר