אודות סרבנות גט
זהר ברק ומריאנה קונסטנטי, חליפת לחץ, 2023. חוטי תפירה בטכניקה מעורבת, 150X50 ס"מ. צילום דימוי: יהודית סיטבון.
"הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל" - כך אומר החתן תחת החופה לכלתו,ובאמצעות מילים אלה ממש היא הופכת להיות אשתו. המשפחות מתרגשות, הפלאשים מבזיקים, העיניים בורקות. אולם דמעות ההתרגשות והשמחה מטשטשות את המשמעות הקניינית העמוקה של הטקס הזה, שבו האיש למעשה קונה בעלות על האישה, על גופה, רכושה ומיניותה.
כל עוד חיי הנישואים מתנהלים על מי מנוחות, אותו קניין אינו משפיע על ההתנהלות הזוגית, שיכולה להתקיים בשוויון ובכבוד ובאהבה. אולם כאשר נסדק אותו בניין עדי עד, והאישה מבקשת להיפרד מהגבר, היא עלולה לגלות על בשרה את משמעות היותה קנויה לבעלה: ברצותו ישחררה וברצותו יחזיקה.
אישה שבעלה אינו נותן לה ללכת נקראת עגונה - נשארת כמו עוגן, כבולה לקרקעית, במחשכים. היא לא תוכל להמשיך בחייה,להתחיל זוגיות חדשה, להקים משפחה. לכאורה,עגינות היא תופעה הרחוקה שנות אור ממציאות חיינו במדינה דמוקרטית ומודרנית. אולם למעשה, אלפי נשים בישראל היום נמצאות במצב בלתי נתפס זה, שבו הן כלואות בעל כורחן בנישואים שבהם הן אינן רוצות. ולא מדובר רק על נשים דתיות הכפופות להלכה; החוק בישראל המעניק בלעדיות לבתי הדין בתחום המעמד האישי (נישואין וגירושין), מכפיף את כלל הנשים בארץ למערכת הדינים ההלכתית. חוק זה חל על כל אישה יהודייה בישראל, דתית, חילונית או מסורתית.
שלילת החירות הטמונה בעגינות היא הפגיעה החמורה ביותר בנשים שמעוגנת בחוק בישראל. מאחורי מילים כמו 'סרבנות גט' או 'עגינות' עומדת האמת המרה: לאישה בישראל אין זכות להתגרש ללא הסכמת הבעל. ולמרות אופייה החמור של הפגיעה והיקפה, היא אינה נוכחת מספיק בסדר היום הציבורי, הפוליטי והרבני.
עגינות אינה גזירת גורל, אילו ברבנות היו נרתמים לפתרונה, היא לא הייתה קיימת. לאורך הדורות מצאו חכמי ההלכה דרכים יצירתיות להתיר עגונות, והיום יש סל פתרונות למיגור התופעה: הסכמי קדם נישואים, יצירת תנאי בקידושין, הפקעת קידושין או הפקדת גט. אולם למרבה הצער ברבנות לא רואים לנכון להשתמש בכלים הללו ונשים רבות משלמות על כך מחיר כבד מנשוא. רק דרישה מהציבור ולחץ על הרבנות יביא את הרבנים לקדם את הפתרונות הללו.
זו הסיבה שארגון 'מבוי סתום' יזם את התערוכה 'נשואות לעתיד'.מגוון הקולות העולים מתוך העבודות מתאחדים לכדי זעקה קורעת לב שאי אפשר להישאר אדישים לה.
עו"ד אורית להב - מנכ"לית מבוי סתום
אביגיל פריד, 'ורחוק מפנינים מכרה', 2023. סדרת ציורים טכניקה מעורבת, 60X50 ס"מ. 150X70 ס"מ; 62X42 ס"מ. צילום דימוי: יאיר מדינה.
הילה קרבלניקוב-פז, 'המבדיל בין חושך לאור', 2023. מסקנטייפ וטפטים על קנבס, 100X120 ס"מ; 90X120 ס"מ. צילום דימוי: יאיר מדינה
לכל אישה הזכות לבחירה והזכות לחופש!
אף אישה לא צריכה לחיות בכלא בעודה בחיים.
התערוכה 'נשואות לעתיד' מבטאת בצורה אמנותית את התופעה הקשה שלצערנו קיימת בחברה היהודית, בישראל ובתפוצות, גם בשנת 2023.
לכל אישה הבחירה והחירות להינשא עם בחיר ליבה. אך מנגד ולצערנו, לא כל אישה זוכה לחירות המהותית להתיר את הנישואין, אם היא מעוניינת בכך.
על פי הערכות של מרכז רקמן, מדי שנה כאלפיים נשים חדשות נכנסות למעגל העגונות.נשים שעבורן ההלכה הפכה לכלי ענישה וכליאה בידי בני זוגן לשעבר. גברים סוררים, אשר מתנקמים בהן במניעת גט ומהלכים עליהן אימים, כולאים את האישה, הלכתית ותודעתית, במשך תקופות ממושכות ושנים ארוכות.
סוגיית הנשים העגונות היא ללא ספק עוד סוג של אלימות קשה כלפי נשים, שבסך הכול מבקשות את חירותן - לא אחת מול אוזלת היד של הממסד הדתי והמדינתי, שלא פועל במהירות וביעילות.
עלינו כנבחרי ציבור - בכנסת, בממשלה ובמדינה - לפעול ביתר שאת לחלצן ממצב שבו הגבר שמשתמש בכלי זה, ימשיך וישלוט בחייהן מרחוק.
עגינות אינה גזירת גורל.
חברה החפצה בחיים אינה פוגעת בנפש האדם, ונפש האדם היא קודם כול החירות שלנו לבחור.
ח"כ פנינה תמנו שטה - יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון חברתי
אחיותינו העגונות בחו"ל
בסיומה של הרצאה שנשאתי לפני למעלה מעשור באחת ממדינות אירופה, ניגשה אלי אישה ובקול חנוק מדמעות סיפרה לי שבעלה נטש אותה לאנחות לאחר שלושים שנות נישואים לטובת אישה אחרת, מבלי לטרוח לתת לה גט.
כמה חודשים מאוחר יותר פנה אליי הרב פנחס גולדשמידט, נשיא ועידת רבני אירופה, ותיאר בפניי את התופעה הקשה של גברים המותירים נשים יהודיות בעגינותן, כאשר לבית הדין המקומי אין מנופי לחץ ממשיים על הבעל לשכנעו לתת גט לאישה.
בצר להן פנו כמה נשים יהודיות לבתי הדין הרבניים בישראל, אך מאחר שהן אינן אזרחיות המדינה, בקשותיהן כלל לא נידונו.
הפתרון שהציע הרב גולדשמידט היה נועז ותקדימי: להעניק סמכות לבית הדין הרבני בישראל לגבי בני זוג יהודים שאינם אזרחי ישראל ולא נישאו בישראל. מעורבותו של בית הדין הרבני הישראלי הוא מנוף לחץ של ממש על אותם גברים מעגנים.
ארבע שנים עבדתי על תהליך חקיקה מורכב, שיאפשר לעגונות שאינן אזרחיות ישראל לפנות לבית הדין בישראל ולקבל סיוע. מצוקתן של הנשים קרעה את לבי והעדויות היו מטלטלות. כמחוקקת במדינת העם היהודי הרגשתי צורך עז לגלות אחריות ולסייע.
רגע לפני השלמת החקיקה קיבלתי הוראה לבטל את החוק, לצאת מהמליאה ולא להצביע. סירבתי. כפשרה, החוק עבר כהוראת שעה. שילמתי מחיר פוליטי על הובלת החוק, אבל אני מאוד שלמה אתו.
בערב יום כיפור הראשון שלי מחוץ לכנסת, כמה חודשים לאחר כניסת החוק לתוקף, קיבלתי הודעה שקרוב לשלושים עגונות שוחררו בזכות חוק זה, ומאז המספרים גדלים והולכים. כמו שהצלחנו להביא מזור לעגונות חו"ל, יש צורך לסייע גם לעגונות בארץ, ולפעול שאף אישה לא תישאר שבויה בנישואיה.
ד"ר עליזה לביא - חברת הכנסת לשעבר
חנה גולדברג, חורבן הבית, 2023. סדרת ציורים בטכניקה מעורבת, 40X97 ס"מ; 36X49 ס"מ; 24.5X34.5 ס"מ. צילום דימוי: יאיר מדינה.