אודות התערוכה

התערוכה נפתחה בתיאטרון ירושלים בחודש מארס 2023, לרגל יום העגונה בתענית אסתר ולרגל יום האישה הבין־לאומי, החלים השנה בסמיכות זה לזה. מכאן היא תנדוד במהלך השנה לחללים נוספים ברחבי הארץ. הבחירה לפתוח את המסע של תערוכה נודדת זו בבניין התיאטרון, שאינו חלל מוזיאלי קלאסי, נובעת מהרצון להציף את הנושא ולקבעו במרחב הפתוח לציבור הרחב, מתוך תפיסה שלאמנות יכול להיות חלק ממשי ביצירת סדר יום ציבורי בסוגיות חברתיות ומוסריות. הקריאה, היוצאת דווקא מירושלים, עיר הנביאים ובירת ישראל, להישיר מבט לנשים בחברה שכבולות לבני זוגן ללא יכולת להשתחרר מהם - מכוונת לשינוי שחייב להתחולל לא רק כמכלול של מקרים פרטיים אלא גם במערכות הגדולות, של בתי הדין ובית המחוקקים. 

על פי ההלכה היהודית, 'עגונה' היא אישה השרויה במצב של אי־ודאות באשר למצבה האישי: בעלה נעדר, הפך צמח או מסרב לתת לה גט ואין ביכולתה להשיג חירות אישית. מצב טרגי זה מועצם במדינת ישראל, בשל החיבור בין דת למדינה וההשלכות האזרחיות הנגזרות מהדין הדתי. ואולם, נושא סרבנות הגט רלוונטי לא רק לעולם הדתי אלא גם לסוגיות רחבות יותר של אי־שוויון מגדרי, ושל יחסי כוחות. עבודות האמנות חושפות טפח מתחושת העוול המתרחש בשם ההלכה והחוק, ומעוררות את הצופה להרהר אחר הדרכים שבהן אפשר לפעול ליצירת חברה שוויונית וצודקת יותר ולחובתנו שלא להסיט את המבט

עיני הנשים נשואות לעתיד טוב יותר, שבו תיכון חברת צדק וחסד. כל אחת מהאמניות נפגשה במהלך היצירה עם אישה הכלואה בזוגיות, מסורבת גט או עגונה, ויצרה את עבודתה מתוך ההדהוד הפרטי של המקרה בתוכה, ומתוך התייחסותה הכוללת לסוגיה. הפרשנות האמנותית מעניקה נקודת מבט ייחודית הנוצרת בפיסול, ציור ומיצבים בטכניקה מעורבת. היצירות שנוצרו או חודשו במיוחד לרגל התערוכה ומוצגות בה לראשונה, מביאות את סיפורן של הנשים ומשמיעות את קולן המושתק בדרך כלל. בכך יוצרות האמניות שחברו לתערוכה זו קהילה הקוראת לנו כחברה להביא לביטול העוולה ולתיקון בעולם.

​